כאשר הורה מגיע למצב סיעודי, המשפחה נדרשת לקבל החלטות לא פשוטות: מי יטפל בו? האם לשכור מטפל חיצוני? האם לשקול מוסד סיעודי? ואולי דווקא העסקת בן משפחה כמטפל סיעודי היא הפתרון הנכון?
בשנים האחרונות האפשרות הזו הפכה לנפוצה יותר. מדובר בבחירה שיש בה יתרונות רבים – אך גם אתגרים משמעותיים, שחשוב להכיר מראש.
בראש ובראשונה, זהו אדם שמכיר היטב את ההורה. הקשר האישי, ההיכרות עם ההעדפות, השגרה והמנהגים הקטנים יוצרים תחושת ביטחון ונוחות עבור המטופל.
עבור רבים מבני המשפחה, האפשרות להעסיק קרוב משפחה כמטפל מספקת שקט נפשי: הם מכירים את המטפל, יודעים שהוא מעניק טיפול מסור, ואין צורך בתהליך של היכרות או התאמת מטפל חיצוני.
לצד היתרונות, קיימים גם קשיים לא מעטים. טיפול סיעודי דורש סבלנות, חוסן פיזי ונפשי ולעיתים גם ידע מקצועי – לא כל אחד מתאים לכך. מעבר לכך, התפקיד עלול לטשטש את הגבולות המשפחתיים: במקום להיות "בן" או "בת", בן המשפחה הופך למטפל ולעיתים עושה זאת סביב השעון.
גם מבחינה חוקית, חשוב לזכור שהעסקת בן משפחה כמטפל סיעודי מחייבת עמידה בתנאים ברורים: תיאום עם הביטוח הלאומי וחברת הסיעוד, רישום שעות טיפול ולעיתים גם קבלת אישורים רפואיים. חשוב לציין כי בן משפחה יכול להיות מטפל של ההורה רק באישור חברת סיעוד ופיקוח שלה על עבודתו.
כאשר בן משפחה מועסק דרך חברת סיעוד, הוא זוכה למעטפת מקצועית ותומכת הכוללת בין היתר:
העסקת בן משפחה כמטפל סיעודי להורה יכולה להיות פתרון חם, אישי ומסור – אך היא דורשת תכנון, אחריות והכנה מוקדמת. מומלץ לבדוק את כל האפשרויות, להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולתכנן מראש, כדי שהטיפול בהורה האהוב יהיה מיטבי הן עבורו והן עבור המטפל.
* מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או לכל ייעוץ מסוג שהוא, והכתוב בחוק הוא המחייב. אין המאמר בא לומר ו/או להמליץ כיצד לפעול, כל אחד רשאי לפעול על פי הבנתו וצו מצפונו.